יום שני, 30 בדצמבר 2013

מסע מים לים

הכנה נדרשת[עריכה]

  • בתכנון המסלול מומלץ להיעזר במפות טיולים, למשל:
    • מפת סימון שבילים 1:50,000 מס' 2 (הגליל העליון) http://www.teva.org.il/?CategoryID=279&ArticleID=424 (בהוצאת החברה להגנת הטבע http://www.teva.org.il/ והמרכז למיפוי ישראל http://www.mapi.gov.il/)
    • שבילים ארוכים בישראל המפות הוצאת אשכול – 2011
    • המדריך האדום – המסע מים לים http://shvilisrael.myfastforum.org/about1447.html יעקב סער ויגיל הנקין, אשכול הוצאה לאור 2012
  • לקבוע נקודות ללינת שטח או לתאם אירוח אצל היישובים שלאורך המסלול. כמעט כל המסלול עובר בשמורות טבע ולכן לינת שטח מותרת אך ורק בחניוני לילה מוכרזים (בהם אין מים זורמים, למעט חניון הפסגה בהר מירון).
  • לתכנן מראש נקודות למילוי מים, מומלץ לפחות פעם ביום. בימים קרירים יש לקחת בחשבון 4.5 ליטר לאדם ליום, בימים חמים במיוחד 7 ליטר. ניתן למלא מים בכל היישובים ובחניון הפסגה בהר מירון. ישנם מקורות מים טבעיים שאיכותם איננה ידועה באזור עין טמיר שבנחל כזיב ובבריכות שֶׂכְוִי שבנחל עמוד (למרגלות צפת).
  • לקנות מספיק אוכל לכל הטיול או לתכנן נקודות לקניית אוכל. המסלול עובר בעיקר ליד יישובים קטנים, בהם שעות הפתיחה של החנויות הן מצומצמות (ייתכן שלא בכל יום הן פתוחות בכלל) ומבחר המוצרים עשוי להיות קטן.
  • לבדוק תחזית מזג אוויר, למשל דרך השירות המטאורולוגי הישראליhttp://www.ims.gov.il/ ☎ 03-5600600. בימים גשומים, ההליכה בנחלים עשויה להיות מסוכנת, ולינת שטח יכולה להיות חוויה מאוד לא נעימה.

מה לקחת[עריכה]

  • מים לפי ההנחיות הנ"ל ובהתאם לנקודות מילוי המים המתוכננות.
  • אוכל, כנ"ל.
  • למתכננים לבשל – סירים וגפרורים למדורה או לגזיה. שימו לב שמותר להדליק אש רק בחניוני הלילה המוכרזים, ובטח שלא בערוצי הנחלים שהם שמורות טבע.
  • בגדים התואמים למזג האוויר.
  • כובע וקרם הגנה.
  • פנס – שימושי בלילות וגם בעין טמיר שבנחל כזיב (עדיף פנס עמיד למים).
  • בגד ים, כמובן, היות שהמסלול הולך מים אל ים ועוד דרך שני נחלי איתן.
  • סנדלים להליכה במים.

הגעה[עריכה]

למתחילים בים התיכון מומלץ להתחיל מחוף אכזיב שבשפך נחל כזיב. הוא נמצא סמוך ליישוב גשר הזיו שנמצא על כביש 4 מצפון לנהריה. ניתן להגיע לנהריה באוטובוס או ברכבת ומשם לקחת אוטובוס ליישוב.
למתחילים בים כנרת מומלץ להתחיל בחוף גנוסר או בסביבתו, סמוך לשפך נחל עמוד. הוא נמצא בצפון-מערב הכנרת על כביש 90, מעט צפונה מצומת מגדל. ניתן להגיע באוטובוס מטבריה או בקו 841 מתל אביב (נסיעה ארוכה ומייגעת).

המסלול[עריכה]

המסלול מחולק בדרך כלל לשלושה חלקים עיקריים הנעשים כל אחד ביום נפרד:
  • בין חוף אכזיב למעלות – בתוואי נחל כזיב תחתון.
  • בין מעלות למירון בתוואי נחל כזיב עליון, הר מירון ונחל מירון.
  • בין מירון לחוף הכנרת – בתוואי נחל מירון ונחל עמוד.
המסלול בהחלט עשוי להמשך יותר משלושה ימים, בעיקר כאשר המטיילים נושאים את כל הציוד על גבם, ולכן יש לתכנן מראש את לוח הזמנים ולהתאימו לרמת המטיילים.
הפרקים להלן מסודרים לפי סדר ההליכה ממערב למזרח (מהים התיכון לכנרת) אך ניתן בהחלט לגשת למסלול בכיוון ההפוך. יש לקחת בחשבון שההעפלה בנחל עמוד לוקחת יותר זמן מהליכה במורד הנחל, ולכן יותר סביר שהיום הראשון יסתיים בחניון הפיתול שלמרגלות המירון (ליד עיקול חד בכביש 866 קילומטר אחד דרומה מהישוב מירון), ולא בחניון פסגת המירון.

נחל כזיב תחתון[עריכה]

למתחילים בחוף אכזיב:
  1. יש להתקדם מזרחה ליישוב גשר הזיו ולהמשיך ממנו בדרכי העפר שבין השדות עד לצומת היישוב עבדון
  2. מהכביש לכיוון עבדון פונים ימינה בפנייה לנחל כזיב, שהופכת במהרה לדרך עפר ירוקה סימון ירוק.jpg
  3. הדרך עוברת ליד עין חרדלית (מתקן שאיבה של מקורות)
  4. למרגלות מבצר מונפורט – אתר עתיקות מומלץ לביקור. אפשר להשאיר את התיקים בנחל ולעלות ימינה, דרומה, למבצר
  5. עין ברתות ומספר בריכות ומעברי מים נוספים
  6. לאחר מכן השביל הירוק הופך מדרך עפר לשביל רגלי בלבד
  7. עין טמיר. פירוש המילה "טמיר" הוא נסתר, ואכן המעיין נובע במחילה ארוכה וחשוכה שנשפכת לבריכות בחוץ. ההליכה בתוך המחילה היא חוויה מהנה ומאוד ייחודית, אך גם מפחידה ומעט מסוכנת. יש להתקדם בזחילה, והמחילה כולה מלאה מים ולפעמים התקרה נמוכה מדי ומחייבת לטבול את הראש בפנים לקטע הליכה קצר. הביקור איננו מומלץ לבעלי נטייה קלאסטרופובית או מי שאינם מיומנים בשחייה. במקום חושך מוחלט ולכן מומלץ להצטייד בפנס, ועדיף שיהיה עמיד למים. עם זאת, ההתקדמות היא לינארית ואין מקום לטעות.
  8. כשלושה ק"מ מזרחית לעין טמיר מתפצל שמאלה שביל שחור סימון שחור.jpg עם שלט שמצביע לכיוון היישוב אבירים. יש לעלות בשביל בעלייה קשה ותלולה
לינה בתוך אבירים אפשרית רק בתשלום בקמפינג במשק חפר "מקום בלב" או בצימר

נחל כזיב עליון[עריכה]

  1. מאבירים יש להתקדם צפון-מזרחה על הכביש לכיוון פסוטה
  2. לאחר כקילומטר חוצה את הכביש שביל ירוק סימון ירוק.jpg, יש לפנות ימינה (דרומה)
  3. השביל עובר דרך חרבת מורגות וחוצה את כביש הגישה ליישוב אלקוש
  4. לאחר מכן השביל יורד שוב לערוץ נחל כזיב ועובר בעין רטט, עין טבעת, עין זבול ועין חותם
  5. בעין חותם חוצה את דרכנו שביל כחול סימון כחול.jpg. ניתן לפנות בו ימינה לכיוון בית ג'ן ולעלות משם למירון, אך הכתוב כאן מתאר את המסלול שבהמשך הסימון הירוק סימון ירוק.jpg בתוך נחל כזיב

הר מירון[עריכה]

  1. בהמשך השביל הירוק ישנו מפגש עם שביל אדום. ניתן להמשיך בשביל הירוק סימון ירוק.jpg בנחל מורן או לפנות לסימון האדום סימון אדום.jpg במסלול קצת יותר קצר בנחל נריה
  2. שני המסלולים מתחברים תוך קילומטרים בודדים לתוואי שביל ישראל סימון ישראל.jpg, עליו יש לפנות ימינה (דרומה), והוא ילווה אותנו מכאן ועד הסיום בכנרת
  3. השביל עובר בשביל הפסגה של ה מירון, דרך חניון הפסגה (הכולל ברזי מים ומותר ללינת שטח), עין זבד, וחניון הפיתול שלמרגלות המירון ממזרח (גם בו יש ברזי מים ואפשרות ללינת שטח)

נחל עמוד עליון[עריכה]

עדיין על שביל ישראל סימון ישראל.jpg דרך עין יקים, הבוסתן, ברכות שֶׂכְוִי (תמיד מלאות בהרבה מים והרבה מטיילים ומשפחות מצפת) ועין סתר.

נחל עמוד תחתון[עריכה]

מערות, העמוד, מערת אמירה, ושפך נחל עמוד.
קרוב לתחתית הנחל חוצים את כביש הגישה ליישוב חוקוק. כשלושה ק"מ אחר כך ניתן לפנות שמאלה על דרך עפר כחולה סימון כחול.jpg שתביא אותנו ליישוב גנוסר ולחוף ים כנרת. ניתן גם להמשיך על סימון שביל ישראל סימון ישראל.jpg ולהגיע לחופים אחרים בכנרת. שימו לב שהשביל עצמו איננו מגיע לחוף, יש להחליט בשלב כלשהו לפנות שמאלה ממנו.

יום שני, 23 בדצמבר 2013

               ראש הנקרה
ראש הנקרה היא שמורת טבע ייחודית, הנמצאת בקצהו הצפוני של חוף הים התיכון של ישראל, ומצטיינת במצוק תלול היורד לתוך הים התיכון ובחוף הים המפורץ שלו. מצוק הנקרות הוא קצהו המערבי של "רכס הסולם", הר התוחם את הגליל המערבי מצפון, ומתנשא לגובה של 300 מטרים. מדרום למצוק מצויים שלושה איים: אי התכלת, אי השחף ואי הנחליאלי.




מדינת ישראל הכירה בייחודיות המצוק והכריזה עליו כשמורת טבע לאומית - שמורת חוף-ראש-הנקרה. במקום הוכרז גם גן לאומי. הנקרות נראות במיטבן בעת רדת החמה ובשעות סערה, והן מושכות קהל מבקרים רב. בשמורה נכללת גם רצועת החוף שמדרום למצוק, והיא מתאפיינת בפאונה ופלורה מעניינות ומיוחדות: חוף ראש הנקרה (יחד עם חופים נוספים בסביבתו, כמו חוף אכזיב) הוא האזור היחיד בעולם בו גדל עדעד הגליל (שבעבר התייחסו אליו כעדעד יווני, הגדל ביוון). בינות לשיחי אלת המסטיק מתכסים המדרונות בסתיו בפרחי חצב מצוי וחבצלת החוף ובחורף עולים וצומחים הנרקיסים. עצי החרוב עוצבו על ידי הרוח כעצים ננסיים וצורתם מרתקת את עיני המתבוננים. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 נצפה בנקרות כלב ים נזירי שהפך נדיר למדי בחופי הים התיכון. בתקרת הנקרות שוכנים עטלפי פירות ובנקיקים שבמצוק מקננים יוני סלעים וסיסים. סמוך לפני המים ניתן לצפות בשחפיות כשהן מלקטות מזון המצוי בשפע על סלעי החוף. המים בנקרות מאפשרים תנאי חיים אידאליים למגוון עצום של חי ימי. בלילות ירח מלא בודדים בשנה ניתן לצפות במחזה מרהיב של מאות צבים זעירים שבקעו מביציהם ועתה נוהרים אל הים. אלה הם צאצאיו של צב ים חום, אשר חוף ראש הנקרה המפורץ הוא אתר ההזדווגות המימי שלו ואת הביצים מטילה הנקבה במפרצונים החוליים שבין סלעי החוף.

יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

היחמור הפרסי בנחל כזיו

בעלי-חיים רבים מצאו מקלט בתנאים הנוחים של שמורת נחל כזיב. אחד היפים שבהם, היחמור הפרסי, היה גם הוא חלק בלתי נפרד מהנוף. אבל ציד בקנה מידה נרחב וצמצום בתי הגידול שבהם התקיים בגליל, כמו במקומות אחרים במזרח התיכון, גרמו להכחדתו. רק בדרך נס הצליחה רשות הטבע והגנים לאושש את אוכלוסייתו של בעל-החיים היפהפה הזה, ולהשיבו בחזרה אל הטבע, אל שמורת נחל כזיב.

צפייה ביחמורים

במשך שעות היום שוהים היחמורים, בדרך כלל, בסבך החורש. הם מגיחים החוצה בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות בין הערביים, כדי לרעות בשטחים הפתוחים. אלה הן השעות המומלצות לצפייה ביחמורים בשטח.
הסיכוי הרב ביותר לצפייה ביחמורים קיים בדרכים החוצות את פארק גורן: דרך הכניסה לפארק מאזור גורן; הדרך שליד מצפה מונפורט; אזור חניון הזיתים והחלק המזרחי של הפארק. יש סיכוי לצפות ביחמורים גם בהמשך הדרך החוצה את החורש לגרנות הגליל. מקום מומלץ נוסף הוא אזור מכלאת האקלום, סמוך לעין טמיר (למרגלות תצפית חניון זיתים). "שביל יריב", המסומן בצבע כחול, יורד מחניון הזיתים לעין טמיר (20 דקות במורד, 30 דקות במעלה), ועובר בסמוך למכלאת האקלום.
ניתן לרדת לנחל בשני שבילים נוספים: שביל בצבע אדום היורד ממצפה מונפור למרגלות מבצר מונפור; שביל בצבע שחור, היורד מהדרך המקשרת בין מצפה מונפור לחניון הזיתים.
סיור בשמורת נחל כזיב ובשבילי פארק גורן אינו ערובה לצפייה ביחמורים, אך הוא תמיד עניין מהנה. אם לא הצלחתם הפעם, אולי תצליחו בפעם הבאה
בין אם התמזל מזלכם לראות יחמור ובין אם לא, בשורות הבאות תוכלו למצוא מידע רב על בעל-חיים מיוחד זה.

היחמור הפרסי

בחזרה מן האבדון

היחמור הפרסי (Dama mesopotamica) הוא אחד ממיני האיילים. שמו העברי נגזר מצבע פרוות הקיץ האדמדמה שלו. חמר היא מילה עברית עתיקה שפירושה יין, ומשל לצבע אדום. בעבר היה היחמור הפרסי נפוץ במרחב שבין אירן לארץ ישראל. שמו אף נזכר במקרא ברשימת בעלי-החיים הטהורים המותרים לאכילה: "אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים יד ה).
היחמור ניצוד במהלך ההיסטוריה ללא רחמים. במחצית הראשונה של המאה העשרים הוא נחשב לבעל-חיים שנכחד לגמרי מן העולם. אולם בשנת 1956 התגלתה במקרה אוכלוסייה קטנה של יחמורים, כשני תריסרים במספר, שמצאו איכשהו מקלט בין העצים שצמחו בגדות הנהרות דז וקרחה, שבדרום מערב אירן. הבשורה הדהימה את אנשי שמירת הטבע בעולם, והם התגייסו להצלת היחמור מאבדון. זוג יחמורים שנלכד באירן והועבר לגן חיות בגרמניה, היווה בסיס לגרעין רבייה בשבי.
בשנת 1978 הצטרפה רשות הטבע והגנים למאמץ הבינלאומי, והקימה בשמורת טבע חי-בר כרמל גרעין רבייה של היחמור הפרסי. "מייסדי" גרעין הרבייה היו שני זכרים שהובאו מגן חיות בגרמניה, וארבע נקבות שהובאו מאירן. היחמורים מאירן עלו ארצה לאחר מסע הרפתקאות יוצא דופן, ביוזמתו ובתכנונו של אברהם יפה  - המנכ"ל הראשון של רשות שמורות הטבע, שהתרחש בימי המהומה של ראשית המהפכה האסלאמית. מייק וון חרייבנברוק, שהיה אחראי על שמורת החי-בר יוטבתה באותם ימים, גילה תושייה רבה והוביל את היחמורים מאזור הים הכספי לטהרן, כשהוא נעזר בנספח הצבאי דאז תת אלוף יצחק שגב, ומצרף אותם ברגע האחרון למטוס אל-על האחרון שיצא לישראל.
גרעין הרבייה התפתח היטב ויחמורים אלה העמידו צאצאים לרוב. בשנת 1995 שכנו בחי-בר כרמל יותר מ150- פרטים. זה היה העדר הגדול בעולם של יחמור פרסי, והבסיס למבצע ההשבה של בעל-חיים זה לטבע. הצלחת המבצע, שכולנו מקווים כי יצליח, הוא אולי הסיכוי האחרון של היחמור הפרסי לשוב ולהיות חיית בר.  
 

בדרך אל הטבע

השבה של בעל-חיים לטבע היא עניין מורכב. בעולם נעשו מאות מבצעים מסוג זה, אך לפחות מחציתם נכשלו. ראשית חכמה צריך למצוא מקום מתאים. רשות הטבע והגנים בחרה בשמורת נחל כזיו בזכות נתוניו הטבעיים: שפע צמחייה, מעיינות ואזור המוגדר כשמורה, שבו מתנהל פיקוח על שמירת ערכי הטבע. 
השלב הבא הוא הקמתה של מכלאת א


קלום בשטח ההשבה. ליד עין טמיר הוקמה מכלאה מגודרת המקיפה שטח טבעי בן 110 דונם. פעמיים בשנה, מאז מאי 1996, מעבירים לכאן מהחי-בר כ-12 יחמורים בכל פעם. במכלאה היחמורים מוגנים מפני טורפים, והם ניזונים רק מהצומח הטבעי כחלק מהסתגלותם לחופש. מתקופה זו ואיילך ננקטת מדיניות של התערבות מזערית ככל האפשר בחייהם. התצפיות ביחמורים מתבצעות ממרחק רב, תוך הימנעות ממגע ישיר אתם.
אחרי תקופת אקלום הנמשכת כמה חודשים משחררים את היחמורים לחופשי. לאחר השחרור עוקבים אחריהם באופן שוטף בעזרת משדרים רדיוטלמטריים המוצמדים לכל הנקבות ולחלק מהזכרים הבוגרים. אם תראו אדם הניצב בקצה מצוק בגליל ואנטנה ומקלט המשמיע רחשים בידו – כנראה התמזל מזלכם לצפות במעקב אחר יחמורים.
כיום (ראשית שנת 2003), לאחר מספר מחזורים של שחרור, משוטטים בנחל כזיב ובסביבתו יותר ממאה יחמורים. זהו העדר הגדול ביותר של יחמור פרסי החי בטבע. בינתיים נראה כי היחמורים התאקלמו היטב, ועדות לכך הם העופרים שנולדו בטבע. עם זאת, עדיין אי-אפשר לברך על המוגמר. המדד האמיתי להצלחת ההשבה יהיה הישרדות האוכלוסייה לאורך זמן.

אורח החיים של היחמור הפרסי

אביב. עונת ההמלטות – באביב עוטים היחמורים פרווה בצבע רקע חום -אדמדם, מנוקדת בכתמים לבנים קטנים. קרני היחמורים, שרק הזכרים נושאים אותן, צומחות בקצב נמרץ. הקרניים עטופות ברקמה קטיפתית המספקת את חומרי ההזנה הדרושים לצמיחתן.
הנקבות שרויות בסוף תקופת ההיריון, הנמשך כשמונה וחצי חודשים. זו העונה שבה הן מחפשות מקומות מסתור כדי להמליט בהם את העופרים שלהן. בימים הראשונים לאחר ההמלטה, העופר שוכב כשהוא חבוי בסבך. מדי פעם בפעם מגיעה האם להיניק אותו. אם במקרה נתקלתם בעופר עזוב לכאורה, אל תדאגו לשלומו. אמו לא זנחה אותו. אל תגעו בו! כל נגיעה בו עלולה לגרום לאם שלא להתקרב אליו עוד, ובכך לחרוץ את גורלו של העופר למוות.
לאחר שהעופר גדל מעט, מצטרף לאמו לסיורים בשטח. בחודשי האביב והקיץ ניתן להבחין לעתים בעופרים היוצאים מהסבך ועוקבים אחר אמותיהם.
סוף הקיץ, סתיו; עונת הייחום - הזכרים משוטטים ומפגינים את סגולותיהם הגופניות. צווארם נפוח וקרניהם המסועפות מגיעות לשיא גודלן. הם פונים לנקבות מיוחמות, אותן הם מאתרים באמצעות חוש הריח, משמיעים קולות נהמה עמוקים ומגרשים מסביבתם זכרים אחרים. כששני זכרים בוגרים נפגשים ליד נקבה מיוחמת, עלול להתלקח ביניהם קרב חריף. קרניים מתנגשות בקרניים עד שאחד הזכרים "מודה" שנוצח - ומתרחק מהאזור.
חורף; השרת קרניים - עם בוא החורף והתקררות האוויר, מגדלים היחמורים פרווה ארוכה בצבע אפור. הקרניים נושרות. לעתים מוצאים קרניים סמוך לגזעים שבהם התחככו הזכרים כדי לזרז את תהליך ההשרה. זמן קצר לאחר שהקרניים נשרו, מתחילות לצמוח קרניים חדשות במקומן. קרני האיילים, והיחמור אינו יוצא מן הכלל בעניין זה, בנויות מחומר גרמי (עצם). הקרניים מסתעפות לסעיפים צדדיים. כל שנה, כשהקרניים צומחות מחדש, הן מגדילות את מספר הסעיפים, ועל כן משמש נתון זה כמדד לגילו של האייל הנושא אותן. אם מצאתם קרניים בשטח, השאירו אותן במקומן; אסור להוציאן מתחום שמורת הטבע!

לעומת בני משפחת האיילים, קרני הצבי, היעל, העז ושאר בני משפחת הפריים, בנויות מחומר קרני על גבי עצם. אותה קרן חלולה משמשת לבניית שופרות. הן יושבות על בליטות גרמיות של עצם המצח ואינן נושרות. 

יום שבת, 30 בנובמבר 2013

טיול של שבת שטופת שמש-פארק גורן

תיאור האתר צוקי סלע ושפע צמחייה, מעיין נסתר, מבצר מלא הוד .




על האזור

על הפארק
בלב סבכי החורש של הגליל העליון המערבי, מצוי לו פארק גורן. זהו פארק הנופש הראשון (1963) והגדול ביותר בארץ שכולו יער טבעי של אלונים. האלונים האדירים של היום, שבצילם שולחנות הפיקניק והמנגל, עברו דילול, גיזום וטיפוח לאורך עשרות שנים.

חלקו האינטנסיבי של הפארק משתרע על פני כאלפיים דונם, המוקפים גם הם בעשרות אלפי דונמים נוספים של חורש. קק"ל, שטיפחה את עצי החורש הטבעי, פרצה ביניהם שבילי הליכה והקימה חניונים רבים המשמשים אבן שואבת למטיילים שאוהבים טיולים של שבת שטופת שמש.

החורש הים-תיכוני בגליל המערבי פרוס על פני יותר מ-300,000 דונם. יותר ממחציתם בניהול קק"ל ובאחריותה. פארק גורן הוא דוגמה לשטח חורש שמטופח ומטופל ע"י קק"ל כבר יותר מ-40 שנה. הפארק נמצא בתווך בין שמורות הנחלים הגדולים – נחל בצת בצפון ונחל כזיב בדרום. כ-2,000 דונם של חניוני נופש, שבילי טיול, פינות ישיבה, אתרים ארכאולוגיים, תצפיות, דרכי נוף ואינסוף ירוק של חורש .

שוליו הדרומיים של הפארק מתנשאים גבוה מעל אפיקו הקניוני של נחל כזיב. קק"ל הכשירה שביל גישה למוגבלים בתנועה המוביל אל מרפסת נוף עוצרת נשימה. במדרון שממול, בסבך החורש, מזדקרים שרידיו המרשימים של המונפור – מבצר צלבני מן המאה ה-13.

פארק גורן הוא בסיס יציאה נפלא לטיולים. מהפארק יוצאים שבילי טיול היורדים אל נחל כזיב ומובילים לעין טמיר ולמבצר המונפור. בפארק עצמו כמה שבילי הליכה המתאימים לכל המשפחה: שביל הבולענים (בכניסה לפארק), שביל חוצה פארק, שביל הקידה ועוד.
דרך הנוף הסובבת את הפארק, פותחת בפנינו נופים ושבילים חדשים: השביל לחורבת גליל (כנסייה ביזנטית), שביל 4X4 למצד אבירים ולמערת ה"מקדש", והפתעה שמחכה לנו מעברו השני של כביש הצפון – חורבת דנעילה – מקבץ מרשים של בתי בד.

אם יתמזל מזלנו נפגוש ביחמור הפרסי – אייל שהושב אל הטבע בנחל כזיב ואוכלוסייתו הולכת ומתבססת גם בפארק.
נופיו הירוקים והמרהיבים, על מגוון האפשרויות לטיול ולנופש, ורמת תחזוקה גבוהה, הפכו את פארק גורן לאחד ממוקדי הטיולים החשובים בישראל.



גישה למסלול

ציר הגישה העיקרי לפארק גורן מסתעף מכביש הצפון (מס' 899) בין סימני הק"מ 12-11. ניסע משלומי לעבר מושב גורן, נחלוף על פני קיבוץ איילון ונפנה ימינה (דרומה), ישר לתוך הפארק.
אפשר להגיע לפארק גם מהכביש הנופי הצר היוצא ממושב עבדון. כביש זה חודר לפארק ליד מצפור מונפור.



מסלול

שביל הבולענים ושביל חוצה פארק

שני מסלולי הליכה קצרים
סימון במפה: אדום
נקודת התחלה: חניון הכניסה. נקודת סיום: חניון המצפור.
דרגת קושי: ההליכה בשני השבילים קלה. חלק מהמסלול מוצל כל השנה.
חניונים לפיקניק: חניון הכניסה וחניון החרוב.

חניון הכניסה (1)– נמצא סביב לתחנת המידע ובו שולחנות, ברזי מים ושירותים.

שביל הבולענים (כ-700 מטר) (2):
כ-300 מ' מהכניסה לפארק, מימיננו, נחלוף על פני רחבת חנייה ונבחין בשלט: שביל הבולענים. כאן נחנה את הרכב וניכנס לשביל מעגלי קצר, ובו מקבץ יפה של בולענים. בשביל ניתן ללמוד על התופעה ולהתרשם מהחורש המפותח.
הבולען הוא פתח או בור טבעי בקרקע שנוצר בתהליך המסה. בולענים אופייניים באזורים גשומים, שהמסלע בהם הוא גיר קשה. מי הגשם מתרכבים עם דו-תחמוצת הפחמן שבאוויר והופכים לחומצה פחמתית. החומצה ממיסה את הסלע ופותחת נתיבים המנקזים את מי הנגר העילי אל מי התהום. אין סכנה: הבולענים סתומים ורק המים מוצאים דרכם אל מעמקי האדמה.

מכאן יוצא שביל הליכה דרומה, אל שביל חוצה פארק ואל נחל כזיב.

שביל חוצה פארק (כ-15 דקות) (3)– נתיב הליכה קצר ומרתק בחורש. השביל חוצה את פארק גורן מצפון לדרום וניתן להגיע עמו אל חניון החרוב, או אל מצפור המונפור.
הכניסה לשביל משולטת מדרך הנוף ההיקפית בפארק. כ-500 מ' דרומית לכניסה לפארק מגיעים לצומת T ופונים בו ימינה (חד-סטרי). מיד לאחר הפנייה עומד לרשותנו מגרש חנייה וגישה אל השביל.
לאוהבי הלכת זה המקום לרדת מהרכב ולטייל מעט. הליכה קצרה של כ-15 דקות תוביל אותנו אל חלקו הדרומי של הפארק ואל מצוקי נחל כזיב. השביל (מסומן אדום) מושך מערבה לחניון המצפור, ומזמן לנו תצפיות מרשימות לקניון הכזיב ולמבצר המונפור. בדרך נמצא עצמנו בלב החורש הים-תיכוני. כאן אין סבכים, הודות לפתיחת החורש – אם על ידי גיזום ודילול ואם על ידי רעייה (ע?זים ופרות). בין העצים נפגוש באלון המצוי, אלה ארץ-ישראלית ועוזרר החורש, ובין שיחי החורש נזהה קידה שעירה, סירה קוצנית, אשחר ועוד.
הרוצים לחזור לרכב יבחרו בדרך האספלט הראשית של הפארק, וילכו נגד כיוון תנועת הרכב (כ- 1.3 ק"מ )

ההליכה בשביל תפגיש אותנו עם האלון המצוי, הדומיננטי בחורש של הפארק, עם בר זית בינוני, עוזרר קוצני ואלה ארץ-ישראלית. בעונת החורף והאביב יצטרפו אל ירוק החורש גם צבעי הפריחה של הגיאופיטים והחד-שנתיים. בדרכנו ייתכן שנפגוש באוכלוסיית התנים שבפארק, ועם טיפת מזל – גם ביחמור הפרסי שהושב לטבע על ידי רשות הטבע והגנים. בקצה השביל תצפית מרהיבה על נחל כזיב ומבצר מונפור.

ליוצאים מדרך הנוף באזור חניון החרוב (4) שתי אפשרויות:
- להמשיך מערבה אל חניון המצפור ואל מצפור המונפור ונחל כזיב. זו הליכה נופית (נופי קניון נחל כזיב ומבצר צלבני בסבך החורש) קצרה (כ-15 דקות) ונוחה (כ-300 מטר) שמשאירה טעם של עוד.
- להמשיך מזרחה, דרך שביל קידה (המסומן בכחול), אל מושב גורן ואל חניון הזיתים ונחל כזיב.


ממצפור מונפור למבצר מונפור
סימון המסלול: אדום
משך הטיול
: פחות משעה לכל כיוון.
נקודת מוצא: חניון המצפור
נקודת סיום: במסלול הקצר (המעגלי) – בחניון המצפור בפארק. במסלול הארוך – בדרך נוף הילה-מנות, ואז יש לדאוג לרכב שימתין בצדו השני של נחל כזיב.
דרגת קושי: למיטיבי לכת. הדרך בחלקה תלולה.
נגישות לנכים: בחניון המצפור – שביל הגישה למרפסת התצפית למונפור נגישה לכיסאות גלגלים, וכך גם השירותים.
חניונים לפיקניק: חניון המצפור.

נחנה את הרכב בחנייה של המצפור(1) חניון המצפור: זהו חניון הנופש העיקרי של הפארק. מהחנייה המרכזית יוצא שביל הנגיש גם למוגבלים בתנועה, דרומה, אל מרפסת התצפית למונפור.
בתחילתו מתפצל שביל קצר אל מבנה שירותים המתאים גם הוא לנכים. בחניון שולחנות רבים, ברזי מים ומתקני צלייה.
בסמוך לחניון הכשירה קק"ל תאטרון פתוח המותאם לאירועים תחת כיפת השמים.

מכאן נלך הליכה קצרה אל מצפה הנוף (2) הצופה אל המונפור. ממצפור זה, תצפית נוף נדירה: נופי נחל כזיב על מדרונותיו התלולים, סבכי חורש ים-תיכוני צפופים העוטפים את הנחל וצמחיית הנחלים בערוץ. למולנו תתגלה תצפית מרהיבת עין על המבצר הצלבני שממול, הממוקם בלב מדרון של חורש טבעי.
שביל ההליכה אל מבצר המונפור (3)– לחושקים בכיבוש המבצר צפויה הליכה קצרה (פחות משעה לכל כיוון), תלולה בחלקה.
ממרפסת התצפית מוביל שביל (מסומן אדום) אל נחל כזיב ואל המבצר. כ-15 דקות של ירידה לא תלולה אל אפיק הנחל ולעין מצור. למרגלות המבצר, בגדתו הדרומית של נחל כזיב, מצוי מבנה של טחנת קמח צלבנית שבנו אנשי הסניורה של מעיליה במאה ה-12, והאבירים הטבטונים הקימו מעליה מבנה גותי מפואר שכנראה שימש כבית חולים.
כאן נחצה את האפיק, לעתים בדילוגים מעל פני המים, ונבחר בדרך העפר המטפסת במדרון הנגדי. במהרה הופכת העלייה לתלולה, אך בסופה מובטח לנו סיפוק רב.
מבצר המונפור(4) – מהמבצרים הצלבניים המרשימים ביותר שנותרו בארץ-ישראל. המבצר נבנה במאה ה-13 (1226) על ידי המסדר הטבטוני (הגרמני), ככל הנראה על בסיס שרידים מבוצרים מהתקופה הרומית.
מתוך החורש צצים שרידי החומות – למבצר היו חומה חיצונית וחומה פנימית – ומגדלי השמירה. בולטים ביותר המגדל הצפוני-מערבי והאזור הגבוה במזרח – "הדון ג'ון". מזרחית לו מצויים שני חפירים שמטרתם הייתה לעכב גישה מגב השלוחה.
המבצר אינו מבצר גבול, ולא כזה המצוי על דרך ראשית. הקמתו כאן קשורה לסיטואציה פוליטית-גאוגרפית ורצון הטבטונים להתבודד ולעזוב את עכו, בירת הצלבנים בימים ההם. כאן הם שמרו את אוצרותיהם ואת ארכיונם.
ההשקעה הגדולה בבניית המבצר הייתה קצרת מועד. ב-1266 צר בייברס, הסולטן הממלוכי, על המבצר ואיים להחריבו, אך הדבר לא עלה בידו. חמש שנים מאוחר יותר הוא קיים את הבטחתו. בהסכם הכניעה, יצאו הצלבנים עם אוצרותיהם והצילו את נפשם, אך מבצרם נהרס ולא נושב עוד.
כאן ישנן שתי אפשרויות: לחזור למצפור כלעומת שבאנו, במסלול הקצר, או להמשיך בשביל האדום, במעלה המדרון עד דרך הנוף "הילה-מנות" (5)במקרה זה יש לדאוג לרכב שימתין לנו בצדו השני של נחל כזיב.


דרך הנוף - אל חורבת גליל
מסלול משולב : נסיעה במכונית והליכה ( או נסיעה ברכב 4*4)
סימון המסלול : ירוק ואדום
נקודת מוצא : חניון הכניסה או חניון החרוב.
נקודת סיום : חורבת גליל

דרכנו מתחילה בכניסה לפארק גורן, בק"מ ה-11 של כביש הצפון (מספר 899). בכניסה ניצבת מולנו תחנת מידע ובה מפה ושלט הסבר על הפארק. ניסע בדרך סלולה באספלט (מסומנת ירוק) היורדת בינות לעצים ופריחה מרשימה עד חניון החרוב (1), חניון קטן על דרך הנוף, בנקודת החצייה של שביל חוצה הפארק. במקום רק שולחנות פיקניק.
דרך הנוף (החד-סטרית) (2) ממשיכה מזרחה. כ-300 מ' מזרחית לחניון החרוב כביש האספלט פונה צפונה אל הכניסה שממנה באנו. באפשרותנו לפנות כאן ולצאת מהפארק, או (מומלץ ביותר) להמשיך מזרחה בדרך כורכר נוחה.
הדרך חולפת סמוך לגדר הביטחון של מושב גורן (משמאל), אך הנופים הנפרשים (מימין) של נחל כזיב, הר זיו, מצפה הילה והחורשים הירוקים לא מותירים בנו אוויר לנשימה. אכן נוף עוצר נשימה.
בדרכנו לחניון הזיתים נפגוש בפנייה של דרך עפר (4X4) צפונה (שמאלה). השילוט מפנה אותנו לחורבת גליל. מומלץ מאוד לבקר בחורבה זו, ולו בשל הנופים הנשקפים ממנה.
חורבת גליל (3) במקום שרידי יישוב מהתקופה הנאוליתית הקדם-קרמית (האלף השמיני לפני הספירה) ועד ימינו. במשנה ובתלמוד – ב"ברייתת תחומי ארץ-ישראל" המתארת את גבול ארץ-ישראל לענייני הלכה – מכונה היישוב במקום "קסטרא דגלילה". ביישוב זה נמצא שפע רב של כלי צור, ובהם להבי חרמשים ששימשו לקציר דגן וראשי חצים ששמשו לציד.
היישוב פרח גם בתקופת הברזל (התנחלותם של בני ישראל) ובתקופה הפרסית. עיקר השרידים הבולטים על פני השטח הם מהתקופה הביזנטית (המאות 6-5 לספירה) ובהם כנסייה גדולה ומאגר מים תת-קרקעי. סמוך לחורבה הקימה קק"ל חניון קטן. שימו לב: בורות מים !
שבשבת שטופת שמש יכול ממש יכולה לרענן את האווירה.


חניון הזיתים ומצד עין טמיר
סימון המסלול : כחול, ירוק ושחור
נקודת מוצא : חניון הזיתים.
נקודת סיום: במסלול הקצר – חניון הזיתים.
במסלול הארוך – מושב גורן.
דרגת קושי: המסלול הקצר – לכל המשפחה.
המסלול הארוך – למיטיבי לכת. בקיץ הירידה לנחל והעלייה ממנו חשופות לשמש.


מסלול הטיול מתחיל בחניון הזיתים(1), בקצהו המזרחי של פארק גורן. החניון הקטן והיפה, הממוקם מעל צוקיו של הנחל, הוא נקודת היציאה המועדפת לטיול מעגלי בנחל כזיב.
נרד בשביל הליכה נוח אך תלול (מסומן בצבע כחול) לעין טמיר (2) שבאפיק נחל כזיב. כאן נוכל ליהנות ממי המעיין הבוקעים מתוך מחילה בסלע ומעצי הדולב הגדולים המעטרים את הסביבה.
מי שמסתפק בכך יכול לשוב כלעומת שבא.
המעוניינים בטיול ממושך יותר, טוב יעשו אם יצעדו בשביל הנוח במורד הנחל(3), (מסומן בירוק) לכיוון צפון-מערב. עצי דולב גדולים וצמחייה מגוונת מלווים את האפיק, שברוב חלקיו זורמים מים.
לאחר כשני קילומטרים נטפס בשביל (4) (מסומן בצבע שחור) חזרה לפארק גורן.
בקצה המעלה (5) נצעד מזרחה (ימינה) לאורך דרך הנוף, עד חניון הזיתים (1) שבו החנינו את הרכב. בשוליו המזרחיים של החניון נסתרים שרידיו של מצד עין טמיר, ארמון מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה (המאות 19-18 לפנה"ס).



ייחודי למקום

היחמור הפרסי
להולכים בשקט, בשבילי הפארק, סיכויים טובים לפגוש באיילים של היחמור הפרסי.
עד המאה ה-19 היה היחמור חלק בלתי נפרד מעולם החי של ארץ-ישראל, ואז נכחד. בשנת 1978 הובאו לארץ כמה פרטים, ומאז פועלת רשות הטבע והגנים להצלת המין ההולך ונכחד בעולם, ולהשבתו אל הטבע. משנת 1996, ובעקבות הצלחת האקלום בכרמל, נערכות פעולות להשבת היחמור הפרסי אל נחל כזיב. לשמחת המטיילים, רבים מהפרטים משוטטים באזור הפארק וקל יחסית לזהותם.
חובתנו להגן ולשמור על היחמור, למעננו ולמען הדורות הבאים!
(חלק מהמידע לקוח מאתר צופית).
אז בקיצור אחלה טיול של שבת שטופת שמש או סתם יום להפוך למיוחד.